שיני בינה הן שיניים שלרוב אינן בוקעות או שהן נכלאות במהלך בקיעתן לקראת גיל 24. לרוב הן מפריעות למטופל כאשר התלונות הנפוצות הן כאבים חזקים מזיהום של כליאת מזון סביב כיס חניכיים מעל השן (אופרקולום). בחלק מהמקרים הזיהום מוביל לקושי רב בפתיחת הפה (טריזמוס) ואף לזיהום של חללים מסביב ללסתות שנקרא בעברית מורסה (אבצס/כיס מוגלה).
אז מה מומלץ?
שיני בינה בד"כ בוקעות עד גיל 24 ולא פעם הן נכלאות בלסת במספר אפשרויות (מנחים). במקרה שבו השן כלואה במצב מאונך פרוצדורת העקירה יחסית קלה יותר במקרה שבו השן מבצבצת לחלל הפה, במנח חצי שוכב עד שוכב (מזיואנגולרית) פרוצדורת העקירה מעט מורכבת היא מצריכה חיתוך השן למספר מקטעים. המצב המורכב יותר הוא כאשר השן בעמדה חצי שוכבת אחורית (דיסטואנגולרית).
חשוב להבהיר כי בכל מקרה כאשר את העקירה מבצע איש מקצוע כירורג פה ולסת מיומן ומנוסה, מדובר בהליך שגרתי ושכיח שאין מה לחשוש ממנו.
כאשר השן כואבת לוחצת עששתית או מפריעה לשיקום השן לידה יש סיבה לעוקרה.
נקודות חשובות:
המגמה היא להימנע מלעקור שן בשלב הזיהום החריף כדי למנוע התפשטות של הזיהום, ולכן במרבית המקרים כאשר מטופל מגיע עם זיהום חריף מטפלים קודם כל בזיהום על ידי שטיפות מקומיות ואנטיביוטיקה ורק בהמשך נפנים לעקירת השן. ישנם מקרים בהם יש צורך לעקור בכדי למנוע סיבוכים של זיהום למשל בחולי סכרת שאינם מאוזנים, חולים מושתלי איברים וכו.
לפני עקירה של כל שן כולל שן בינה יש צורך לבצע צילום, לרוב פנורמי, כדי לראות את מנח השן ואת מיקומה ביחס לתעלה של עצב הלסת שאחראי על התחושה לשיניים ולשפה התחתונה (תחושה בלבד ולא תנועה כפי שהרבה מתבלבלים). במקרים של קירבה של שורשי שן הבינה לעצב הנ"ל יש צורך לבצע צילום סיטי נוסף שמאפשר ראייה תלת מימדית של אתר הניתוח.